רש"י על חולין נ״ו ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ח׳ רש"י על חולין נ״ו ע״ב:י׳ »

9 מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בָּעוֹף: נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת, אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה, הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִיקַּב הַזֶּפֶק, רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִיטַּל, יָצְאוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִיקְּבוּ, נִשְׁתַּבְּרוּ גַּפֶּיהָ, נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ, נִמְרְטוּ כְּנָפֶיהָ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה פְּסוּלָה.

פירוש רש"י על חולין נ״ו ב:ט׳

9 מתני' הזפק - כרס שהאוכל נקבץ שם:

10 גפיה - עצמות הכנפים:

11 נשתברו רגליה - מן הארכובה ולמטה או אפילו למעלה ולא יצא העצם לחוץ אבל יצא לחוץ תנן בבהמה המקשה לקמן חולין עו. דהוי טרפה:

12 נמרטו כנפיה - היינו נוצה גדולה שעל כל גופה פלומ"ש בלע"ז. נוצה היא הדקה הסמוכה לבשר שאין לה קנים ובלע"ז מול"ש:

« רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ח׳ רש"י על חולין נ״ו ע״ב:י׳ »